|
|
מה קדם למה, הביצה או
התרנגולת?
מאת דניאל בלס
- כיצד
הכל התחיל?
אחת השאלות הנוקבות ביותר נגד תיאוריית
האבולוציה, היא השאלה "מה קדם למה? הביצה או
התרנגולת?"
לפי התיאוריה, זוחלים הפכו לעופות בתוך
מיליוני שנים, לא זו השאלה. השאלה המטרידה היא
מתי התחילו הזוחלים או העופות להטיל ביצים
בפעם הראשונה. אנחנו שואלים את השאלה הזאת
מכיוון שמסתבר כי הביצה מורכבת מעבר לכל
דמיון. היא מעין רחם חיצוני, מנגנון בו מספר
גורמים חייבים לפעול בו זמנית כדי שהתהליך
יתאפשר.
ביצה. הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה.
האבולוציה טוענת למיליוני שלבים איטיים, כאשר
כל שלב הוא קריטי מספיק כדי לברור את הכשירים
יותר במלחמת החיים.
אך כאן, לא יתכן אפילו שלב איטי אחד, מכיוון
שאם הביצה לא תהיה מורכבת עד הפרט הקטן ביותר,
לא תהיה ביצה. ואם אין ביצה - אין בכלל יצורים
חיים להטיל ביצים...
או הכל או לא כלום.
-
קליפת הביצה היא מנגנון רב עוצמה!
הביצה היא רחם חיצוני השומר על היצור החי
שבתוכה.
(1) קליפת הביצה קודם כל חייבת להיות בעובי
המתאים, אם תהיה שבירה מידי - אז היא תישבר,
ואז אין הרבה סיכוי לרך הבוקע להיות יותר
מביצת עין.
אם הקליפה תהיה רכה מידי היא תשבר
כאשר תנסה התרנגולת לדגור עליה.
(2) אבל גם אסור לקליפת הביצה להיות קשה מידי.
אם הביצה תהיה קשה מידי, היצור לא יוכל לצאת
ממנה, וגם זה לא בדיוק מאפשר חיים פוריים לרך
התקוע.
אם הביצה תהיה קשה מידי, האפרוח לא יוכל לצאת.
(3) ביצים החשופות לאויר חייבות להיות בעלות
קליפה שתמנע את התאדות הנוזלים מתוכן הביצה.
כפי שתינוק לא יכול לחיות בלא נוזלים ברחם
האם, כך הגוזל לא יכול להתפתח בלי מספיק
נוזלים לנוע בתוכם.
כלומר. הביצה, עוד בשלב הראשוני שלה, חייבת
להיות מתואמת לחלוטין עם היצור שבפנים. שלא
נזכיר שקליפת הביצה היא בכלל פלא מסיבות רבות,
שכל אחת מהן קריטית דיה כדי לקבוע חיים ומוות
של מין שלם.
-
האפרוח צריך לאכול, לא?
אך כאן עוד מסתיים התהליך כלל ועיקר.
(4) כולם יודעים שבביצה יש חלמון, אבל לא כולם
יודעים שהחלמון הזה מכיל את התא ממנו הגוזל
ניזון. תינוק ברחם אמו ניזון דרך חבל הטבור
ישירות מאמו. אך כיצד יהיה נזון יצור הנמצא
מחוץ לקרבי אמו? החלמון הוא הצידה לדרך. הביצה
מכילה מאגר מזון מדוייק לכל משך הזמן שבו צריך
לשהות הגוזל עד שהוא גדול וחזק מספיק כדי
לבקוע.
העיגול הקטן באמצע הוא תא הזרע המתפתח
לעובר הגוזל, מזונו הוא החלמון הצהוב.
כלומר, כבר בביצה הראשונית, מוכרח להיות מזון
לרך הנולד, ובכמות מדוייקת שלא תכביד על הביצה
מצד אחד, ומאידך שתספיק לגוזל עד שיגדל דיו.
(5) בביצים גם חייב להיות "כיס אשפה" פנימי
לאגירת פסולת. היצור אוכל, אבל הוא גם צריך
להפריש הפרשות, והיכן יפריש אותן? אם ההפרשות
יתערבבו בביצה, הוא יזדהם וימות. לכן, כבר
בביצה היבשתית הראשונה מוכרח להיות כיס אשפה
פנימי מתואם, לאגירת הפסולת!
- איך
אמא יודעת שצריך לדגור על הביצה?!
(6) זהו טבע ידוע, שבעלי חיים רבים המטילים
ביצים יודעים בדיוק כיצד לטפל בהם. אין כאן
יותר מידי מקום למשחק. אם הצב לא יודע כבר
בפעם הראשונה שהוא מטיל ביצה, שעליו לכסות
אותה, עלול הדבר להביא להיכחדותם של כל הצבים
כולם.
התרנגולת יודעת שעליה לדגור על הביצה, וזוחלים
יודעים שעליהם לכסות את הביצה באדמה. אם לא
ישמרו היצורים החיים על ביציהם, לא יוכלו
היצורים היוצאים מהם לחיות.
אך מהיכן הם יודעים זאת? כיצד יודעים הזוחלים
לשמור על ביציהם? האם הם חושבים ומבינים מה הם
עושים?
כיצד יודעת האם לדגור על הביצים?
מאין בדיוק יודעים מטילי הביצים שחפירת גומה,
הטלת הביצים בתוכה, וכיסוי הביצים באדמה, באמת
יעזור לשמור על הצאצאים העתידים לצאת מהביצים?
מאין הם בכלל יודעים מהן ביצים? אולי זוהי סתם
פסולת כמו הצרכים שהם מפרישים? מאין הם יודעים
שמביצה חסרת חיים, קליפה חסרת תזוזה, עתיד
לבקוע משהו הדומה להם?
הצב מטיל את ביציו בגומה ואחר כך קובר אותם!
איך הוא יודע?
מאין יודעים מטילי הביצים שבתוך באדמה יהיו
הביצים בטוחות? ואולי ייחסר להם חמצן מתחת
לאדמה? מאין הם בכלל יודעים מה עליהם לעשות?
מהי ביצה? האם צריך או אפשר להאכיל אותה בכלל?
מה עושים איתה בעצם?
אבל היצורים מטילי הביצים יודעים, בין אם זה
הזוחל המכסה את ביציו באדמה השומרת עליהם עד
הבקיעה ובין אם זה בתרנגולת הדוגרת ושומרת על
הביצים מתחת לגופה.
-
אינסטינקט אחד מתוך מיליון, במקרה?
הם יודעים, ולא בגלל שהם למדו (כי אם היה צריך
להיות איזה שלב של למידה, אז איך בדיוק שרדו
אותם יצורים לפני שלב הלמידה?). הם לא למדו את
בבית ספר או בשיעור זאולוגיה. הסיבה לכך טמונה
בתוכנה הנמצאת בראשם. כל יצור חי זוכה לתכונות
מולדות, מערך פקודות האומר לו כיצד עליו
להתנהג בכל שלב בחייו. לזה קוראים
אינסטינקטים.
מה שאומר שכבר במעבר הראשוני שבין שרצים לבין
ביצים, מוכרחים גם להיות אינסטינקטים מתאימים
המורים לאב ולאם כיצד לטפל בביצתם כדי לאפשר
את קיום מינם.
איזה אינסטינקט תיצור הטעות הגנטית מתוך
מיליוני אפשרויות? לשבור
את הביצה? להתעלם ממנה? לדרוך עליה? לבעוט בה?
לגלגל אותה?
או אולי לדגור עליה במשך 60 יום? מה דעתכם -
מקרה או תכנון?
כלומר, היצור זכה "לדעת" דרך איזו מוטציה
מקרית שנשתמרה שעליו לכסות את ביציו באדמה או
לדגור עליה!
האם זה נראה לכם הגיוני שמקרה יביא למציאות
שכזאת. האין זה ברור שיש כאן תוכנית? הרי
באותה מידה יכלה האם לקבל אינסטינקט לשבור את
הביצה או לזרוק אותה לים! איך יתכן שמתוך
וריאציות כמעט אינסופיות של אינסטינקטים יזכו
האימהות דווקא לאינסטינקט המורה להם לדגור על
הביצה או לקבור אותה?!
- מה
הרעיון "לקבור" ביצה?!
הביצה צריכה חום, ממש כמו התינוק בתוך רחם
אימו המתקיים לפי חום אימו... אך מה יהיה על
הביצה, איך תתקיים ללא החום הדרוש?
גם כאן, מוכרח המנגנון לפעול בתחכום מושלם.
הציפורים יודעות דרך התוכנית המוטבעת בהן
שעליהם לדאוג לחומה של הביצה העדינה, לבנות קן
עבורה וכיצד להאכיל את הצאצאים שבקעו.
ציפורים שלא מסוגלות להבין כמה שווים אחד ועוד
אחד יודעים
לבנות קן, לדגור על הביצים ולהאכיל את הגוזלים
המצייצים.
זוחלים יודעים לקבור את ביציהם מתחת לפני
האדמה כדי שיתחממו תחת השמש, אך באותה מידה
יודעים לשמור עליהם מסכנות היצורים האחרים
המאיימים לטורפם.
התרנגולות דוגרות על הביצים מתוך אינסטינקט.
אצל מיני זוחלים שונים כמו האיגואנה מאיי
הגלאפגוס, הזוחלים עוברים דרך ארוכה וגדושה
סכנות ובלבד שיטילו את ביציהם בתוך האדמה החמה
שבהרי הוולקנו (געש), וזאת מכיוון שצאצאיהם
זקוקים לחום הנדרש - איך הם "יודעים" זאת? ומה
הם עשו עד ש"ידעו" זאת?
הם יודעים להטיל את ביציהם דווקא בלוע הר-געש,
לאחר מסע מפרך של עשרות קילומטרים מהחוף.
ובכלל, איזה הגיון יש ליצור כלשהו לקבור את
הצאצאים שלו במו ידיו? הרי זה נראה לכאורה כמו
מעשה התאבדות. ובפועל, זו הדרך היחידה בה יכול
הצאצא לבקוע מהביצה ולחיות! האם נאמר שבמקרה
מדובר? עוד מקרה אחד מתוך מיליוני מיליונים?
- מה עם החום הדרוש לביצה?
(7) ומה על הביצה עצמה? מה יהיה על הביצה
הצריכה לקבל את חום הדוגרת? הרי יכולה
התרנגולת לדגור על צד מסוים בביצה שלא יחמם את
כולה, וכך לא יוכל התא להתפתח בתוך הביצה
כשאין הוא מקבל את כל החום הדרוש לו מאימו.
כאן אינסטינקטים לא יכולים לעזור לאם המסכנה.
רק "האבולוציה" הגאונית יכלה לגשת לעזרה!
כפי שרבים מכם ודאי הבחינו, בחלמון של הביצה
מצוי כתם לבן קטן. חדי העין שבכם ודאי כבר
הבחינו שכאשר מטגנים ביצת עין, הכתם הלבן יצוף
תמיד למעלה, על פני "כדור" החלמון. יש לכך
הסבר רב משמעות!
הכתם הזה מכיל את "פלסמת הנבט". כאשר הקליפה
שלמה, אין זה משנה לאיזה צד תסובבו את הביצה,
החלמון שבפנים יסתובב תמיד כשפלסמת הנבט נוטה
כלפי מעלה!
-
מנגנון מתוחכם לאין שיעור...
למעשה, החלמון שבתוך הביצה תלוי על שני חוטי
חלבון לוליינים דמויי ספירלה. החלמון יכול
להסתובב ומרכז הכובד שלו תמיד יימצא בחלק
התחתון (כמו בבובת "נחום-תקום"). הנבט שממנו
עתיד להתפתח האפרוח (שאר חלקי הביצה מיועדים
לאספקת מזון לעובר כפי שציינו לעיל) ישאר תמיד
למעלה. כך שהעבור תמיד מקבל את מרבית החום של
הדוגרת מעליו.
האם שמעתם בעבר על המנגנון המתוחכם בביצה? האם
צירוף מקרים הביא לכך? ואיך בדיוק התקיימו כל
היצורים לפני התפתחות המנגנון הנ"ל?
מבחינה אבולוציונית, מדובר במשימה בלתי
אפשרית.
השכל הישר עדיין זועק את התשובה הברורה -
מתכנן תיכנן את הבריאה!
-
תכנון לפרטים הקטנים ביותר!
(8) ועוד דבר מה ששמתי אליו לב דווקא בביצת
התרנגולת. שימו לב, כיצד שני החבלים הלוליינים
שמלמעלה ולמעטה (או ימין ושמאל כשהביצה מונחת
על צידה) שומרים על הנקודה הלבנה, הנבט, תמיד
למעלה, כדי לספוג את חום האם הדוגרת.
אך מה היה קורה לו ביצת התרנגולת הייתה עגולה
לגמרי, מכל צדדיה? הרי החבלים הלוליינים לא
היו יכולים להסתובב בתוך הביצה...
אלא נראה שדווקא מהסיבה הזאת, הביצה אינה
עגולה לגמרי אלא אליפטית (רחבה מקצה האחד וצרה
מן הקצה האחר).
צורה מתוכננת זו גורמת שהביצה תתגלגל תמיד
לצידה. זהו המצב האופטימאלי עבור הגוזל, כי כל
הנבט מקבל את מירב חום הדוגרת.
-
רגע, איך יצליח הגוזל לצאת מהביצה?!
(8) וכרגע הגיע רגע האמת. הגוזל רוצה לבקוע.
אך כיצד הוא יצא מהביצה הקשה? כאן צייד אותו
התכנון הגאוני בפותחן שימורים... כלומר,
ציפורן מיוחדת שנועדה לשבירת הקליפה מבפנים!
בביצה הראשונה מוכרחת היתה להיות הציפורן
המדוברת, אחרת הנמצא בפנים לא היה יכול לצאת
וכל המין היה נכחד! (תנו דעתכם לכך שיצורי מים
המטילים ביצים, משתמשים בחומרים כימיים
מיוחדים כדי למוסס את הקליפה ולצאת!)
-
אבולוציונים מודים שזה בלתי אפשרי!
בקושיות אלו נאלצים להודות גם מדענים:
"לכל מוטציה בפני עצמה אין ערך סלקטיבי.
לדוגמא: "כבוש היבשה על ידי החולייתניים החלה
עם התפתחות הזוחלים מדו-חיים פרימיטיביים. אלא
שהמעבר לחיי יבשה חייב שנוי קיצוני ודרמטי
בתכונות ביציהם. בהיותן חשופות לאוויר הן היו
צריכות לפתח קליפה שתמנע את איוד הנוזלים
מתוכן. הן היו צריכות להיות מצויידות בחלמון
ובאלבומין לאספקת מזון ונוזלים לעובר, בכיס
אשפה פנימי לאגירת הפסולת של חילוף החומרים
(בביצי היצורים הימיים הפסולת מופרשת הישר
למים). בקרן עוברית לפיצוח הקליפה (העוברים
הימיים מפרישים לצורך זה חומר כימי) וכו'.
עכשיו, שינויים אלה, אם אינם מתואמים ואם
אינם מתרחשים בעת ובעונה אחת אין בהם תועלת.
יתירה מזאת, כל אחד מהם בנפרד עלול להיות
קטלני לעובר (כמו קליפה קשה בלי קרן לפיצוחה).
אך להיות מתואמים מראש,
משמעו ליחס לאבולוציה מגמה מתוכניות קבועות
מראש, הפסולות מכל וכל על ידי האבולוציה
הדארוויניסטית. מצד שני, להניח אפשרות שכל
המוטציות הללו התרחשו בו-זמנית ובמקרה, היא
בלתי אפשרית מבחינת ההסתברות הסטטיסטית".
("מחשבות,I.B.M.
-
1981), "סוציוביולוגיה הטבע שבאדם", עמ' 31 והלאה).
אך מנגנונים מורכבים כל כך לא קרו רק פעם אחת,
אלא לאלפים. וכל מנגנון ומנגנון מצריך את
פעילותם המשותפת של גורמים רבים, המדחיקים את
תיאורית האבולוציה לקטגורית המדע הבדיוני
ההזוי ביותר בכל הזמנים.
מדענים נאלצים להאמין בבלתי אפשרי, ובלבד שלא
לקבל את מציאות הבורא.
-
באדם מנגנון מדהים לא פחות!
מסתבר שבבני אדם מנגנון מדהים לא פחות.
 
באדם מנגנון מורכב בהרבה מהמנגנון המצוי
בביצה.
רחם האשה צר למדי, ואילו התינוק החכם של אמא -
עם ראש גדול למדי. אז היא הוא בדיוק יוכל
לצאת? הרי האמא לא יכולה להיבקע לשניים
כידוע...
לשם כך קיים מנגנון ארכיטקטורי מרשים
בגאוניותי - התינוק פשוט נולד עם גולגלת
בקועה!
גולגולת התינוק הבקועה מאפשרת לגולגולת "להמחץ",
כך שיוכל הראש "המרוך" לעבור דרך דפנות הרחם.
בציורים מימין נראה ראש התינוק וצורת הגולגולת
המתארכת
(במבט על) בזמן שהתינוק יוצא מהרחם. בציורים
משמאל נראה
התינוק לאחר שהוא יצא מהרחם והגולגולת חוזרת
לצורתו הטבעית.
רק לאחר שהתינוק יוצא לאויר העולם, הגולגולת
שלו מתאחה עם הזמן ומותירה קרקפת כמעט בלתי
מורגשת מתחת השיער.
זו הסיבה לכך שיש לנו קרקפת!
אילולא צירוף הגורמים הנ"ל, לא היו בני אדם
כלל. אם כך, מתי החל התהליך? האם הוא נוצר
באמצעות ברירת אינספור טעויות גנטיות או
באמצעות תכנון ארכיטקטורי גאוני?
- או
הכל או לא כלום!
ברור שאין כאן אפשרות לאבולוציה איטית, זה או
הכל או לא כלום!
1) אם הראש לא יהיה גדול מספיק, הוא לא יוכל
להכיל את המח.
2) מאידך, אם הרחם יהיה רחב יותר האשה לא תוכל
להתקיים.
3) מצד שלישי, אם הגולגולת תהיה שלמה, הוולד
לא יוכל לצאת.
מדובר כאן במנגנון גאוני. חלקי הגולגולת
בתינוק פועלים בתיאום. מספיק שצד אחד לא היה
פועל בתיאום עם הצד האחר, כדי שהתינוק לא יוכל
לצאת. מספיק שהגולגולת לא תהיה סדוקה במקום
אחד כדי שהמח יפגע.
לא יתכן שבתוך שלב אחד מיונקים פרימיטיביים,
נוצר יונק עם מח גדול וגולגולת בקועה בצורה
הנכונה. זוהי הוכחה לבריאה מכוונת של האדם.
וכל זאת, עוד בלי להתייחס לארכיטקטורה המדהימה
של הגולגולת.
וגוף התינוק גם יודע לאחות את הגולגולת לאחר
שהתינוק נולד! הגולגולת משמשת כקסדה. לכן, אם
זה לא היה המצב, והגולגולת היתה מתאחה כשהיא
בקועה - כל מכה קטנה היתה גורמת לזעזוע מח
ולשיתוק.
-
התינוק חייב לקבל חלב כדי לשרוד!
אך גם כאן לא תם העניין המאפשר את חיי הוולד.
כידוע, התינוק זקוק לחלב אם. במשך אלפי שנים
לא היה תחליף לחלב אם ואפילו בימינו לא הצליחו
להמציא איזה תרכיב שאפשר להשוות אותו לחלב אם
אמיתי.
שום חלב לא משתווה לחלב אם. חלב האם
מתאים באופן מדוייק לתצרוכת תינוקה.
(1) אך מתי בדיוק היה לוולד הצורך לשתות חלב
אם? ואם זהו מזונו היחיד, אין כאן מקום למשחק.
הוא חייב לקבל חלב אם, אחרת כל המין האנושי
היה נכחד.
(2) אך צורך זה מחייב שגוף האשה יוכל ליצור
חלב אם. אך מדוע שגוף האם יצור דווקא חלב ולא
סתם הפרשה אקראית של הגוף?
כיצד יתכן שהחלב יתאים למה שזקוק לו התינוק?
האם ניתן לומר שהיה זה צירוף מקרים? האינכם
רואים כאן את התכנון המדוייק עד הפרט הקטן
ביותר?
-
תיזמון וכמות מדוייקים!
(3) וזה לא הכל, מכיוון שהחלב צריך תזמון
מדוייק! מדוע באמת זוכה האשה בחלב דווקא לאחר
שנולד תינוקה? מדוע האשה לא מפרישה חלב בכל
ימי חייה? אלא, המנגנון זקוק גם ללוח זמנים
מדוייק המתואם עם צרכי התינוק.
מנגנון החלב באם מוכרח להיות מתואם עם הזמן של
הולדת התינוק והתקופה
שבה הוא זקוק לחלב האם. אחרת התינוק יגוע
ברעב, או שהאם תסבול (זיהומים).
(4) אך גם כאן לא נסתיים העניין, כי החלב חייב
להיות בכמות המספיקה לתינוק. אם יהיה חלב רב
מידי, האשה תסבול ואף יכולה להזדהם ולמות. ואם
החלב יהיה בכמות מעטה יותר, הוולד ימות מרעב
או יהיה חולני.
- אבל
איך התינוק יודע... איך שותים חלב?
(5) אך זוהי כמעט ההתחלה. כי התינוק הנולד
אפילו לא יודע לנשום (מכים את הרך הנולד מיד
כשהוא יוצא מרחם אמו כדי שיתחיל לנשום). ויצור
חסר אונים שכזה, כיצד יהיה ניתן להאכילו? אלא
שזכה התינוק לאינסטינקט נוסף: הוא יודע שעליו
לשתות חלב. הוא כמעט עיוור והוא בכל זאת יודע
מהו מקור המזון היחיד שלו וכיצד להשיג אותו.
מה היה קורה אם התינוק לא היה יודע ללגום חלב?
הרי לא היו כלל בני אדם בעולם.
 
בדיקות משוכללות של צילום העובר מגלות שהתינוק
מתרגל
כבר בבטן אמו את פעולת המציצה. האינסטינקט
איננו מקרי!
(6) ושאלה נוספת, מדוע המקום ממנו על האשה
להגיש לתינוקה חלב, נמצא דווקא במקום בו הכי
נוח לה למקם בו את התינוק כדי שישתה חלב?
מה היה קורה אם מיקום החלב היה בגב האשה למשל?
-
מקרה ומזל, או תכנון? במה תבחר להאמין?
התשובה האבולוציונית לכל אחת מהשאלות הללו היא
"מקרה" ו"מזל" שזכתה הברירה הטבעית לברור. אלא
שבמנגנונים מורכבים כמו אלה שהצגנו, הברירה
הטבעית לא יכולה לשחק כל תפקיד. מדובר
במנגנונים מורכבים על כל חלקיהם.
גם אם הברירה הטבעית יכולה לשמר את המבנים
האיתנים ביותר תחת סופה, האם היא יכולה לבנות
גם את המבנה הפשוט ביותר?
בברכה,
דניאל בלס.
|
|
